מקור הטיפול בכוסות רוח:

מקור הטיפול בכוסות רוח הוא ברפואה הסינית העתיקה, שם נועדו לריפוי של מחלות מגוונות וביניהן גם בעיות במערכת שריר-שלד, הסינים נהגו להשתמש בכוס אטומה עם חימום מקדים של פנים הכוס על ידי להבה, ליצירת אפקט השאיבה, ולהשאירה לזמן ממושך, כחצי שעה ויותר.

​

הגישה המודרנית:

שיטת העבודה עם כוס רוח מודרנית, הוא על ידי שאיבת אויר מפנים כוס עם שסתום חד כיווני, בעזרת משאבה ידנית בזמן הנחתה על העור, והשארתה או הנעתה עליו על פי הצורך הטיפולי, עם יכולת מינון של רמת השאיבה וזמן השארתה, כאשר הנוהג הוא מספר דקות.

​

עקרון הפעולה של כוסות רוח:

עקרון הפעולה של כוס רוח, היא הנעה של נוזלים על ידי הרמה של הרקמות, בשונה מרוב השיטות הטיפוליות, שבהן מבצעים לחיצה אל הרקמות, וכאן ייחודה בהיבט המכני, אפקט השאיבה מייצר תנועה באזורים בהם ניתן למצוא "קיפאון נוזלים", מעין דם קרוש המצטבר בכלי הדם.

אפקט המשאבה משחרר רקמות חיבור (פאשיה) הנוטות להתייבש ולהידבק עקב ירידה בהזנה ופינוי דם תקינים, ובכך לייצר חופש תנועה, לעודד חילוף נוזלים באזורים רווים מרכיבי דלקת, ולבצע הרמה מקומית באזורים של טריגר פויינט הנוטות לצבור ולהקרין כאב מקומי.

​

פשוט, קל, וללא כאב !

הטיפול בכוסות רוח אינו מלווה בכאב, יש אופציה לאי נוחות קלה, מעין תחושת משיכה של העור, לאחר הטיפול ניתן לשים לב בכתם או מקטע עורי אדום-סגול באזורי הנחת הכוס או הסעתה, והוא מאפיין את הפגיעה המכוונת בכלי הדם המיקרוסקופים, הכתם לרוב נעלם עד כשבוע, עם הליך הריפוי העצמי של הרקמה הפגועה.

​

במקרים רבים טיפול זה מהווה שובר שוויון, בעקבות תכונת ההרמה של הרקמה הייחודית לטיפול מסוג זה, השונה מרוב הטיפולים האופציונלים כפי שהוזכר.

הטיפול מתאים לרוב הבעיות האורטופדיות ופגיעות הספורט המערבות פגיעה במערכת שריר-שלד.